טפלו את ברנדט, משרד עורכי דין ונוטריונים

השתת פיצוי שנפסק לגוף ממלכתי על עובד רשלן

מאמרים »  נדל"ן וחוזים » 
 

אנא שימו ליבכם לעובדה שאיני מומחה בנזיקין ולמעשה כמעט ולא מתעסק בנזיקין.

 

מאמר זה חשוב לי בעיקר לגבי אחריות אנשי חינוך ובראש ובראשונה מנהלי בתי ספר ובעקבות השנה החולפת בה שימשתי כיו"ר וועד הורים בבית ספר ברעננה ונתקלתי במנהלת סרבנית, עקשנית, שאינה משתפת פעולה עם ההורים, שעשתה ועושה מעשים שאינם ראויים לאיש חינוך ובוודאי לא למנהלת ובכל זאת משרד החינוך לא יכול היה לפטר אותה במקום והוחלט לאפשר "יציאתה בכבוד" לפנסיה בסוף השנה. הגברת עדיין לא חתמה על טפסי הפרישה ואף אחד עדיין לא יודע באם תחתום ולמעשה מנהלי בתי ספר כיום בעזרתם ובגיבוי הסתדרות המורים שולטים בבתי הספר ביד רמה ועד שהם לא "מוותרים" על בית הספר – ממש כך ! אי אפשר להזיזם מתפקידם ואי אפשר להוציא מכרז למנהל חדש.   

 

השתת הפיצוי שנפסק לגוף ממלכתי על העובד שהתרשל

 

עסקינן בסוגייה מרתקת שהפסיקה בעניינה הולכת ומתפתחת במשך השנים ולאו דווקא לטובת חסינות עובדי המדינה.

 

כלל ידוע שמשיקולי מדיניות משפטית שונים בתי המשפט לא ימהרו להטיל על המדינה פיצויים לטובת הניזוק אלא אם הוכיח כי אמנם הנזק שנגרם היה צפוי וחלו יחסי "רעות" בין הניזוק לבין המזיק באופן שיאפשר הטלת אחריות על המדינה.

 

קל וחומר כאשר מדובר בעובדי מדינה אשר מגובים על פי חוק מאחר והם מוגנים כנגד תביעות רשלנות.
בית המשפט העליון כבר קבע כי איש משטרה לא יהנה מחסינות כאשר פעל באופן רשלני. בכל מקרה יש לבחון את התנהגות השוטר בשים לב לתנאי השטח ששררו באותו הזמן ובשים לב לנסיבות האירוע. כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבות המקרה תישקל הטלת האחריות על המדינה.

 

אך האם יש בהטלת האחריות על המדינה בכדי למנוע הישנות של מקרי רשלנות? האם יש בהטלת האחריות על הגוף הממלכתי לגרום לעובדים לעשות עבודתם במשנה זהירות הנדרש?

 

הרי ברי כי אותם הכספים שמשלומים לניזוק ע"י הגופים הממלכתיים, כספי ציבור הימה ומשכך הציבור ניזוק פעמיים, פעם אחת ע"י גרימת הנזק ע"י העובד ופעם באמצעות התשלום המבוצע מכיסו של הציבור כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של אותו העובד. 

 

לדעתי במקרים שבהם עובדי המדינה מנצלים מעמדם לרעה באופן קיצוני וגורמים על דעת עצמם בניגוד להתנהגות נורמלית שמצופה מהעובד הסביר כיאה למעמדם, לנזקים לציבור, יש לחייבם באחריות אישית לנזקים ובאותו האופן לחייבם לשלם את הנזקים שגרמו לציבור מכיסם ולא מכיסו של הציבור עליהם הם אמונים.

 

בע"א 5355/97 נפסק כי חסינות על התנהגות שוטר לא תחול במקרה שבו לא יתנהג השוטר לפי הסטנדרד של "זהירות סבירה" בהתחשב בתנאי השטח באותה העת. 

 

חובת הזהירות מבוססת על על חובתו של המזיק לצפות כי בהתנהגותו הרשלנית או במחדלו יגרום נזק לניזוק. 
במקרה של גופים ממלכתיים הסמכות הסטטוטורית יוצרת מעמד של שליטה ופיקוח. גופי השילטון מעצם הסמכות הניתנת להם אמורים לצפות האם התנהגות מסויימת ושימוש או אי שימוש רשלן בכוחותיה יכולים לגרום לנזק לציבור.

 

אזרחי המדינה שולחים לבתי הספר יום יום מאות אלפי ילדים ומצפים לדבר אחד בעיקר – כי יחזרו הביתה בשלום.
בתי הספר השונים מנוהלים על ידי מי שאמורים להיות אנשי חינוך. הסטנדרט המצופה מאנשי חינוך הינו גבוה וביחוד ממי שמנהלים את בתי הספר והעומדים בראשם.

 

מנהלים של בתי ספר רבים אינם עומדים מסיבות אישיותיות שונות בסטנדרט המצופה מהם תוך שהם עלולים לגרום לנזקים לילדים ולהורים כולל עוגמת נפש רבה.

 

הגופים ההסתדרותיים מקנים הגנה חזקה ואף דרקונית למנהלי בתי ספר באופן שרק במקרים מאוד קיצוניים ניתן יהיה לפטר מנהל בית ספר ולהחליפו ובוודאי שלא במהלך שנת הלימודים.

 

כיום מנהל בית ספר שלא חתם ו"ויתר" על בית הספר אותו הוא מנהל, יכול למנוע לעיתים במשך שנים מינוי מנהל חדש או קיום מכרז למנהל חדש לאותו בית הספר תוך שהוא גורם לנזקים רבים להורים ולתלמידים שאינם מסוגלים להתמודד מול מערכת קשה מכבידה ואל מול לאקונה במשרד החינוך המאפשרת זאת.

 

במקרים קיצוניים של מנהלים שאינם מוכנים לפנות מקומם לדוגמא ו/או הפועלים בניגוד למצופה ממנהל סביר תוך שגורמים לתרעומת מתמשכת ולקשיים והכבדה מיותרים על המערכת ועל הילדים וההורים, יש להטיל עליהם אחריות נזיקית לנזקים הנגרמים בפועל להורים.

 

בוודאי במידה ומנהל פועל בניגוד מוחלט לחוזר מנכ"ל, לא משתף הורים ומונע פעילויות אשר הילדים אמורים לקבל במהלך השנה או משתמש שלא כדין בכספי ההורים. יכול וצריך למצוא מנהל שכזה אשם ברשלנות כלפי הילדים וכלפי ההורים בגרימת נזק ועוגמת נפש לציבור עליו הוא אמור מתוקף תפקידו.

 

במקרה שכזה לא נראה שהאיום בתביעה על משרד החינוך שיפצה, ישפיע על אותם המנהלים הפועלים לעיתים מתוך מניעים אגואיסטיים וכוחניים, כך שרק הסכנה להטלת אחריות אישית יכולה להביאם לעשות מעשה ולקבל עליהם עשייה חינוכית משתפת ותורמת או פינו מקומם לטובים וראויים מהם.

 

אמנם יש מצד אחד להיזהר מהצפה של מערכת המשפט בתביעות שעלולות לגרום לדילול משאבי הרשויות ועלולות למנוע ממנהלים שיקול דעת ענייני ולפחדים מהורים ומתביעות סרק, ומצד שני במקרים קיצוניים צריך המנהל או איש החינוך לדעת שאינו חסין לחלוטין ויש וימצאו בו מזיק שיידרש לפצות באופן אישי את הניזוק ומשכך "העילות הנזיקיות באות כתמריץ נוסף לאנשי ציבור להתנהג באופן נורמטיבי וסביר ולעמוד על המשמר בפני התנהגות רשלנית" (עמ' 101 בספרו של אליעזר פני גיל).

 

הכותב נעזר במאמר בספרו של אליעזר פני גיל עו"ד, עוולת הרשלנות הלכה ומעשה.

 

בברכה,


איל ברנדט עו"ד 

 
גירסת הדפסה   |   שלח לחבר